אל רחום שמך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיוט אל רחום שמך

אֵל רַחוּם שִׁמְךָ.
אֵל חַנּוּן שִׁמְךָ.
אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם שִׁמְךָ.
מָלֵא רַחֲמִים שִׁמְךָ.
בָּנוּ נִקְרָא שִׁמְךָ.
ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ:

יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב

אֵל רַחוּם שְׁמָךְ הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מאמירת הסליחות. יהודי ספרד נוהגים לומר פיוט זה בעשרת ימי תשובה, ויהודי אשכנז נוהגים לאומרו בנוסח שונה מעט בסופה של כל מערכת סליחות (במנהג המקורי, רק בסוף סליחות של ימים נוראים, אבל בתקופה המאוחרת ניתוסף בקצת קהילות גם בתעניות.)[1]. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע.

הפיוט מושר לאחר הפיוט 'אדון הסליחות' בסליחות של כל עדות המזרח, ובאופן מקוצר גם בסוף הסליחות של האשכנזים.

תוכן ומבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט כתוב כך שהמשפטים יוצרים תקבולת משלימה. כל הפסוקים מסתיימים במילה "שְׁמֶךָ". חתימת הפיוט משמשת פתיחה לפיוט הבא בעקבותיו: עשה למען שמך, עשה למען אֲמִתָּךְ.

הפיוט מתאר את שמותיו של האל הרחום והחנון[2], שיחמול על העם שקרוי על שמו.

הבקשה נשענת על הרעיון המובע בספר יחזקאל, פרק ל"ו, פסוקים כ"בכ"ד: ”לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.”

ראה בעני עמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרת ימי תשובה יש מוסיפים בקהילות הספרדים פיוט זה:

אֵל רַחוּם שְׁמָךְ. אֵל חַנּוּן שְׁמָךְ. רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ[3]. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:
אֵל אַדִּיר שְׁמָךְ[4]. אֵל בָּרוּךְ שְׁמָךְ. אֵל גָּדוֹל שְׁמָךְ[5]. אֵל דָּגוּל שְׁמָךְ[6]: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:"
אֵל הָדוּר שְׁמָךְ[7]. אֵל וָתִיק שְׁמָךְ. אֵל זַכָּאי שְׁמָךְ. אֵל חוֹנֵן שְׁמָךְ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:
אֵל טָהוֹר שְׁמָךְ. אֵל יָחִיד שְׁמָךְ. אֵל כַּבִּיר שְׁמָךְ[8]. אֵל לָעַד שְׁמָךְ[9]: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:
אֵל מֶלֶךְ שְׁמָךְ. אֵל נוֹרָא שְׁמָךְ[10]. אֵל סוֹמֵךְ שְׁמָךְ[11]. אֵל עוֹזֵר שְׁמָךְ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:
אֵל פּוֹדֶה שְׁמָךְ[12]. אֵל צַדִּיק שְׁמָךְ[13]. אֵל קָדוֹשׁ שְׁמָךְ[10]. אֵל רַחְמָן שְׁמָךְ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:
אֵל שַׁדַּי שְׁמָךְ[14]. אֵל שׁוֹמֵר שְׁמָךְ[15]. אֵל תּוֹמֵךְ שְׁמָךְ[16]. אֵל תָּמִים שְׁמָךְ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:

כל פסוק, המורכב משלוש מילים פותח במילה "אֵל", אחריו אחד מכינויי האל ולסיום המילה "שְׁמָךְ".

האותיות הראשונות של כינויי האל בכל תיבה בפיוט יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי.

לאחר כל ארבעה כינויים כאלו מופיעה הבקשה החוזרת המפנה את רחמיו של ה' ואת יתר תכונותיו החיוביות כלפי עמו וכלפי העולם כולו.

הפזמון החוזר (רפרן) בפיוט הוא המשפט "רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ, רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ." בדרך כלל שר החזן כל בית בן ארבעה תארים, וקהל המתפללים עונה כנגדו את הרפרן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט אל רחום שמך, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ עיין לדוגמה דניאל גולדשמידט, סדר הסליחות כמנהג פולין ורוב הקהילות בארץ ישראל, ירושלים תש"ל, עמ' יד.
    2. ^ כינוייו של ה' לפי שתיים ממידות הרחמים שבהן התגלה למשה במעמד נקרת הצור, 'אל רחום וחנון',
    3. ^ ראו תפילת חנה בספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א: "אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה"
    4. ^ ספר תהלים, פרק צ"ג, פסוק ד': ...אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'
    5. ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק כ"א: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא"
    6. ^ מגילת שיר השירים, פרק ה', פסוק י': "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה"
    7. ^ ספר ישעיה, פרק ל"ה, פסוק ו': "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ"
    8. ^ ספר איוב, פרק ל"ו, פסוק ה': "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב"
    9. ^ ספר תהלים, פרק ס"א, פסוק ט': "כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד"
    10. ^ 1 2 ספר תהלים, פרק קי"א, פסוק ט': "פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ"
    11. ^ ספר תהלים, פרק נ"ד, פסוק ו': "הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי"
    12. ^ ספר תהלים, פרק ל"ד, פסוק כ"ג: "פֹּדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו"
    13. ^ שירת האזינו (דברים, ל"ב, ד'): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא."
    14. ^ ספר שמות, פרק ו', פסוק ג': "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. "
    15. ^ ספר תהלים, פרק קכ"א, פסוק ד': "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל"
    16. ^ ספר תהלים, פרק ט"ז, פסוק ה': "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי"